רִבִּי זְבִידָא הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי לִבְרֵיהּ. הָרוֹצֶה לְחַלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת בִּזְמָן הַזֶּה בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ קָֽדְשׁוּ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִילֵּל אוּמְרִים מָעוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵן וּפֵירוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵן. עָבַר רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר לֵיהּ לָא תַנִּייָתָהּ כֵּן אֶלָּא פֵּירוֹת עַל הַמָּעוֹת. הָא מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא קָֽדְשׁוּ. וְהָתַנִּינָן אֵין מִקְדָּשׁ יִרְקָבוּ. תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ וְחָרֵב הַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר. דהמתני' איירי בשהקדישן בשעת המקדש וחרב המקדש כלו' בשעת המקדש לקחן וכבר חלה עליהן קדושתן:
והתנינן אין מקדש ירקבו. אלמא דקדשו הפירות שנלקחו במעות מעשר בזמן הזה אלא משום שאינן נאכלין בזמן שאין מקדש ירקבו:
עבר ר' קריספא. ושמע לר' זבידא להא דמתני לבריה וא''ל לא תניתה כן אלא פירות על המעות שאם חילל פירות מע''ש עצמו על המעות בזמן הזה בהא הוא דפליגי אבל מעות שחילל עליהן המעשר שני ומחללן על הפירות בזה דברי הכל לא קדשו הפירות דלא אלים כל כך קדושת מעות מעשר בזמן הזה:
ובה''א מעות כמות שהן. מעות מעשר שהמע''ש נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית ואינו נאכל אלא בפני הבית והפירות כמות שהן חולין דלא אלימי למיתפס פדיונם:
בין אילו ובין אילו קדשו. בין המעות בין הפירות משום דמספקא להו לב''ש אי אלים הקדושה בזמן הזה למיתפס פדיונו ואזלי בתרווייהו לחומרא:
הרוצה לחלל מעות וכו'. תוספתא היא בפ''ג:
תַּנֵּי בֶּן בֵּיבַי וְנָתַתָּ אֶת הַכֶּסֶף בְּרִיחוּק מָקוֹם אַתָּה פוֹדֶהוּ. בְּקִירוּב מָקוֹם אֵין אַתְּ פוֹדֶהוּ. וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּקִירוּב מָקוֹם אַתָּה מְחַלְלוֹ וְאֵי אַתְּ מְחַלְלוֹ בְּרִיחוּק מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונתת הכסף. קרא דבתרי' דבקירוב מקום משתעי ובמעות המעשר ולמדנו שהכסף הוא מעלה ומחללו שם כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' אבל אי אתה מחללו להכסף מעשר בריחוק מקום:
ונתת את הכסף. לא כתיבא הכי אלא ונתת בכסף צ''ל והאי קרא מישתעי בפדיון מעשר שני עצמו ולמדנו דבריחוק מקום אתה פודהו להמעשר כדכתיב כי ירחק ממך המקום וגו' ונתת בכסף וגו' והלכת אל המקום וגו' אבל לא בקירוב מקום שאין פודין מעשר שני טהור בירושלים:
תני כן ביבי. הכי תני רב ביבי חדא ברייתא דדריש מקרא דבריחוק אין מחללין מעות מעשר על פירות:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מְחַלְלִין מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת בְּרִיחוּק מָקוֹם. אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי אֲבִינָא וְקַלְּסֵיהּ. אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְקַנְתְּרֵיהּ. וְהָתַנִּינָן מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד. כַּד נְפַק רִבִּי חַגַּיי אַשְׁכַּח תַּנֵּי מָעוֹת וּפֵירוֹת בִּירוּשָׁלֵם מָעוֹת וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה. אָמַר אִין הֲוָה שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא מִילְתָא יְאוּת קַנְטְרִי. בָּעֵא מַחֲזִיר בֵּיהּ. 7b אָמַר לוֹ רִבִּי זְעִירָא לֹא תַחְזוֹר בָּךְ. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן בִּדְמַאי הָא בְּוַדַּאי לֹא. מִן דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא הָדָא אָֽמְרָה הוּא דְמַאי הוּא וַדַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה היא דמאי היא ודאי. כלומר ש''מ מיהת דלרבנן אין חילוק והיא דמאי והיא ודאי אין מחללין המעות על הפירות בריחוק מקום והשתא האי ברייתא גופה קשיא לי דהא סתמא קתני ומהיכי תיתי לפרשה דבשל דמאי איירי ולאוקמה כרבי מאיר ולא כרבנן אלא ודאי דהאי מילתא ליתא כלל דלעולם מעות מעשר מתחללין בדיעבד על הפירות אף בריחוק מקום ומתני' דהכא לא מיתוקמא כלל בדרך חילול כדבעינא לאוקמי מעיקרא וכחכמים דר''מ דהתוספתא דשאני התם דלא אסרי רבנן אלא מטעמא שמא יגדל מהן עדרים ור''מ לא גזור אבל בשאר פירות דליכא האי חששא איכא למימר דלכ''ע מיהת בדיעבד מתחללין ומתני' בדרך מכירה מיתפרשא ומיתרצא האי רומיא ממתני' דלקמן כדמתרץ האי מ''ד כאן כשהמוכר קיים וכו'. ושפיר עבדי דהדרי בי:
מן דאמר ר' אלעזר דר''מ היא. תשובת ר' חגיי הוא וכלומר דאכתי לא ניחא דהא מן האי דאמר ר''א דלא פליגי אלא בדמאי א''כ ע''כ הוא כדקאמרת דר''מ הוא הך ברייתא דקתני דמחללין בריחוק מקום ובשל דמאי איירי:
בעא ר' חגיי מחזיר ביה. ממה שאמר להביא ראיה להמתני' דאינו מתחלל בריחוק מקום דע''כ לא מיתוקמא המתני' בדרך חילול דא''כ קשיא מהאי ברייתא דשמעינן דמתחללין המעות בריחוק מקום וא''ל ר' זעירא לא תחזור בך דלעולם מתני' דהכא בדרך חילול מיתוקמא ול''ק מהאי ברייתא דהא אמר ר' אלעזר דפלוגתא דר''מ ורבנן בהתוספתא שהובאה בהלכה דלעיל אם מחללין מעות מעשר על נקבת בעל מום ועל שאר בהמה חיה ועוף או לא היינו במעשר שני של דמאי דבהא קאמר ר''מ דמחללין דאין במעות אלא ספק קדושת מעשר שני אבל בודאי לא פליג ר''מ דאין מחללין לא על הפירות ולא על הבהמה חיה ועוף כ''א על השחוטין והשתא מתני' דהכא דבודאי מיירי ככ''ע מיתוקמא ומשום שמעות מעשר שני של ודאי אין מחללין אותן בריחוק מקום והאי ברייתא דשמעינן דמחללין בריחוק מקום במעות מע''ש של דמאי הוא וכר''מ:
כד נפק ר' חגיי. מבית המדרש אשכח חדא ברייתא דתני מעות ופירות וכו' כלומר בין שתיהן בירושלים או שתיהן במדינה מחללין ואמר אם הוה שמע ר' ירמיה הדא מילתא יאות הוא שקנטר אותי דהשתא ש''מ דמתחללין המעות מעשר בריחוק מקום:
אמרה. ר' חגיי להאי מלתא קומי ר' אבינא וקלסיה וכשאמרה קומי ר' ירמיה קנתריה והקשה לו והתנינן שם מתני' דבתרה מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי המעות האלו מחוללין על הפירות ההם אלמא דמחללין מעות מעשר אף על הפירות שהן חוץ לירושלים ומשני שנייא היא שהיה אחד מקום כלומר מהאי מתני' ל''ק דלעולם אין המעות מתחלל על הפירות בריחוק מקום והאי מתני' שאני דמיהת אחד מהן או המעות או הפירות הן במקום כלומר בירושלים כדתנינן שם ברישא פירות בירושלים ומעות במדינה מעות בירושלים ופירות במדינה אומר וכו' אבל היכא דתרווייהו חוץ לירושלים הן וכגוונא דאיירי במתני' דהכא אין מחללין המעות על הפירות בריחוק מקום:
א''ר חגיי מתניתא אמרה כן. ממתני' דלקמן בפ''ג שמעינן בהדיא כן שאין מחללין מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום והיינו בחוץ לירושלים כדתנן במתני' שם מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך וכו' אלמא דוקא בירושלים הוא דיכול לחלל המעות מעשר שלו על פירות חולין של חבירו אבל לא בריחוק מקום ומכיון שכן שפיר מיתוקמא מתני' דהכא בדרך חילול שאם חילל מעות מעשר בחוץ לירושלים על הפירות או על הבהמה לא עשה כלום שאין מחללין מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום ולפיכך יחזרו דמים למקומן:
משנה: מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִייָה לְסִיכָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶּׁדַּרְכּוֹ לוֹכַל וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחוֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁמֶן מְפוּטָּם אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. נָתַן בְּתוֹכוֹ דְּבָש וְתַבְלִין וְהִשְׁבִּיחוּ הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקֵּפַלּוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהִשְׁבִּיחוּ הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְבּוֹן. עִיסָה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֲפָייָהּ וְהִשְׁבִּיחָה הַשְּׁבָח לַשֵּׁינִי. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁשְּׁבָחוֹ נִיכָּר הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְבּוֹן. וְכָל שֶׁאֵין שְׁבָחוֹ נִיכָּר הַשְּׁבָח לַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה הכלל כל ששבחו ניכר. בגמרא פליגי בה בפירושא דהאי מילתא והמסקנא כך הוא דכל שהותיר במדה אז אם השבח ניכר הוא השבח לפי חשבון ואם לא הותיר במדה אפילו שבחו ניכר השבח לשני בלבד יכל שאין שבחו ניכר אפילו הותיר במדה השבח להשני בלבד:
נתן בתוכו דבש ותבלין. ובנוסחת המשנה נפל לתוכו והיינו הך. שנפל לתוך היין של מעשר שיש לו בירושלים דבש ותבלין של חולין והן של אחר ומחמת זה השביח היין השבח הוא לפי מעשר כיצד אם היה היין שוה שני זוזים והדבש יהתבלין שוין זוז והשביח בעצי חולין והשביחה כל השבח למעשר שני לפי שאין השבח ניכר בפת:
אבל מפטם הוא את היין. שעושין אותו אנומלין כדתני גבי תרומה בריש פרק י''א דתרומות שמערבין יין ודבש ופלפלין ונקרא אנומלין:
אין מפטמין שמן של מעשר שני. אין עושין אותו מפוטם בעיקרי בשמים מפני שמשנה את טעמו ומוציאו מכלל אכילה וכן אין לוקחין בדמיו שמן מפוטם מהאי טעמא:
לאכול דבר שדרכו לאכול. ואין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כגון פת שעיפשה או התבשיל שנפסד וכיוצא בו וכן דבר שדרכו לאכול כשהוא חי אוכל אותו חי ואם מבושל מבושל ואין משנין אותו וכן בשתיה:
מתני' מעשר שניניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה. דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך ושתיה בכלל אכילה וסיכה כשתיה כדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל נִקְנֶה הַמִּקַּח. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כִּיפּוּרָה. אָמַר רִבִּי הִילָא מִן מַה דְתַנִּינָן יֹאכַל כְּנֶגְדָּן הָדָא אָֽמְרָה קָֽדְשׁוּ. 8a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִכֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ נִקְנֶה הַמִּקַּח מִכָּן וְאֵילַךְ מִקַּח אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַקְדִּישׁוֹ. שֶׁהוּא סָבוּר לוֹמַר שֶׁמָּא קִידְּשׁוּ וְלֹא קִידְּשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך מעשר שני אין מוכרין
אמר ר' יוסי. כלומר דפליג דמזה אין ראיה דהמקח קיים מכיון שמשך אותן ליקח מדמי המעשר וא''כ צריך שיאכל כנגדן ומכאן ואילך כמקח אחר הוא ואיכא למימר דלא קדשו מכיון שאין באין אלא מן החולין. א''ר יודן וכו'. ר' יודן כר' יוסי ס''ל לענין דלא מוכחא ממתני' דקדשו ודאי והלכך צריך לחזור ולהקדישו לפי שהוא ספק שהוא סבור שקידשו ואפשר לא קידשו:
א''ר הילא. הכי שמעינן בהדיא מן מה דתנינן יאכל כנגדן ש''מ שקדשו הן ומכפרין על הבעלים דאי לא תימא הכי לא הי' צריך לאכול כנגדן דמכיון שלא קדשו א''כ לא הי' המקח כלום:
ר' יוסי בן חנינה כיפירה. אסיפא קאי אין מביאין קיני זבין וכו' ואם הביא כיפרה אותה החטאת או שאר הקרבנות דקחשיב על בעליהן:
גמ' ר' יוסי בשם שמואל נקנה המקח. שאם לקח המקח קיים ולא קנסינן ליה להמוכר שיחזיר הדמים ומתני' דלעיל משני שמואל דהאי ש''ס דבדרך חילול מיירי כדקאמר בהלכה דלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source