Ma'asser Cheni
Daf 7b
אָמַר רִבִּי חַגַּיי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מְחַלְלִין מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת בְּרִיחוּק מָקוֹם. אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי אֲבִינָא וְקַלְּסֵיהּ. אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְקַנְתְּרֵיהּ. וְהָתַנִּינָן מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד. כַּד נְפַק רִבִּי חַגַּיי אַשְׁכַּח תַּנֵּי מָעוֹת וּפֵירוֹת בִּירוּשָׁלֵם מָעוֹת וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה. אָמַר אִין הֲוָה שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא מִילְתָא יְאוּת קַנְטְרִי. בָּעֵא מַחֲזִיר בֵּיהּ. 7b אָמַר לוֹ רִבִּי זְעִירָא לֹא תַחְזוֹר בָּךְ. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן בִּדְמַאי הָא בְּוַדַּאי לֹא. מִן דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא הָדָא אָֽמְרָה הוּא דְמַאי הוּא וַדַּאי.
Traduction
R. Hagaï dit qu’en effet un autre enseignement interdit en principe d’échanger de l’argent de 2e dîme qui se trouverait à une trop grande distance de Jérusalem. On le dit en présence de R. Abina, qui approuva; mais lorsqu’on le dit en présence de R. Jérémie, celui-ci désapprouva (il est d’avis que la vente est nulle, selon la Mishna, le produit devant être apporté à Jérusalem; en cas d’éloignement, on peut l’échanger). Mais la Mishna ne dit-elle pas plus loin (3, 4): ''Lorsqu’on a de l’argent à Jérusalem et des fruits en province, etc.''? -N’en résulte-t-il pas que, malgré l’éloignement, on peut échanger? -Là c’est différent, parce que l’un des deux objets à échanger se trouvait au moins à Jérusalem (mais lorsque tous deux en sont éloignés, c’est interdit). Lorsque R. Hagaï sortit (s’informer à ce sujet), il trouva un enseignement permettant l’échange, soit quant l’argent et les fruits sont à Jérusalem, soit même quand l’un et l’autre en sont éloignés. Il s’écria: si R. Jérémie avait connu cet enseignement il l’eût bien désapprouvé. R. Hagaï, convaincu par cet enseignement, avait voulu renoncer à son avis. -Non, lui dit R. Zeira, tu n’as pas à regretter ton avis pour cela; car selon R. Eleazar, la discussion entre R. Meir et les autres docteurs (au sujet de l’échange des animaux hors Jérusalem) s’applique seulement au doute sur le prélèvement de la dîme; mais lorsqu’elle est due avec certitude, R. Meir reconnaît aussi que l’échange est interdit à cause de l’éloignement. Cependant, puisqu’il a été déclaré par R. Eleazar que la Mishna autorisant l’échange et le manger en cas de fait accompli est de R. Meir, cela prouve qu’il n’y a pas de différence entre les produits douteux et ceux soumis avec certitude à la dîme (38)Sans quoi, la Mishna parlant des cas de certitude ne serait même pas admissible selon R. Meir..
Pnei Moshe non traduit
א''ר חגיי מתניתא אמרה כן. ממתני' דלקמן בפ''ג שמעינן בהדיא כן שאין מחללין מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום והיינו בחוץ לירושלים כדתנן במתני' שם מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך וכו' אלמא דוקא בירושלים הוא דיכול לחלל המעות מעשר שלו על פירות חולין של חבירו אבל לא בריחוק מקום ומכיון שכן שפיר מיתוקמא מתני' דהכא בדרך חילול שאם חילל מעות מעשר בחוץ לירושלים על הפירות או על הבהמה לא עשה כלום שאין מחללין מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום ולפיכך יחזרו דמים למקומן:
אמרה. ר' חגיי להאי מלתא קומי ר' אבינא וקלסיה וכשאמרה קומי ר' ירמיה קנתריה והקשה לו והתנינן שם מתני' דבתרה מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי המעות האלו מחוללין על הפירות ההם אלמא דמחללין מעות מעשר אף על הפירות שהן חוץ לירושלים ומשני שנייא היא שהיה אחד מקום כלומר מהאי מתני' ל''ק דלעולם אין המעות מתחלל על הפירות בריחוק מקום והאי מתני' שאני דמיהת אחד מהן או המעות או הפירות הן במקום כלומר בירושלים כדתנינן שם ברישא פירות בירושלים ומעות במדינה מעות בירושלים ופירות במדינה אומר וכו' אבל היכא דתרווייהו חוץ לירושלים הן וכגוונא דאיירי במתני' דהכא אין מחללין המעות על הפירות בריחוק מקום:
כד נפק ר' חגיי. מבית המדרש אשכח חדא ברייתא דתני מעות ופירות וכו' כלומר בין שתיהן בירושלים או שתיהן במדינה מחללין ואמר אם הוה שמע ר' ירמיה הדא מילתא יאות הוא שקנטר אותי דהשתא ש''מ דמתחללין המעות מעשר בריחוק מקום:
בעא ר' חגיי מחזיר ביה. ממה שאמר להביא ראיה להמתני' דאינו מתחלל בריחוק מקום דע''כ לא מיתוקמא המתני' בדרך חילול דא''כ קשיא מהאי ברייתא דשמעינן דמתחללין המעות בריחוק מקום וא''ל ר' זעירא לא תחזור בך דלעולם מתני' דהכא בדרך חילול מיתוקמא ול''ק מהאי ברייתא דהא אמר ר' אלעזר דפלוגתא דר''מ ורבנן בהתוספתא שהובאה בהלכה דלעיל אם מחללין מעות מעשר על נקבת בעל מום ועל שאר בהמה חיה ועוף או לא היינו במעשר שני של דמאי דבהא קאמר ר''מ דמחללין דאין במעות אלא ספק קדושת מעשר שני אבל בודאי לא פליג ר''מ דאין מחללין לא על הפירות ולא על הבהמה חיה ועוף כ''א על השחוטין והשתא מתני' דהכא דבודאי מיירי ככ''ע מיתוקמא ומשום שמעות מעשר שני של ודאי אין מחללין אותן בריחוק מקום והאי ברייתא דשמעינן דמחללין בריחוק מקום במעות מע''ש של דמאי הוא וכר''מ:
מן דאמר ר' אלעזר דר''מ היא. תשובת ר' חגיי הוא וכלומר דאכתי לא ניחא דהא מן האי דאמר ר''א דלא פליגי אלא בדמאי א''כ ע''כ הוא כדקאמרת דר''מ הוא הך ברייתא דקתני דמחללין בריחוק מקום ובשל דמאי איירי:
הדא אמרה היא דמאי היא ודאי. כלומר ש''מ מיהת דלרבנן אין חילוק והיא דמאי והיא ודאי אין מחללין המעות על הפירות בריחוק מקום והשתא האי ברייתא גופה קשיא לי דהא סתמא קתני ומהיכי תיתי לפרשה דבשל דמאי איירי ולאוקמה כרבי מאיר ולא כרבנן אלא ודאי דהאי מילתא ליתא כלל דלעולם מעות מעשר מתחללין בדיעבד על הפירות אף בריחוק מקום ומתני' דהכא לא מיתוקמא כלל בדרך חילול כדבעינא לאוקמי מעיקרא וכחכמים דר''מ דהתוספתא דשאני התם דלא אסרי רבנן אלא מטעמא שמא יגדל מהן עדרים ור''מ לא גזור אבל בשאר פירות דליכא האי חששא איכא למימר דלכ''ע מיהת בדיעבד מתחללין ומתני' בדרך מכירה מיתפרשא ומיתרצא האי רומיא ממתני' דלקמן כדמתרץ האי מ''ד כאן כשהמוכר קיים וכו'. ושפיר עבדי דהדרי בי:
רִבִּי זְבִידָא הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי לִבְרֵיהּ. הָרוֹצֶה לְחַלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת בִּזְמָן הַזֶּה בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ קָֽדְשׁוּ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִילֵּל אוּמְרִים מָעוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵן וּפֵירוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵן. עָבַר רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר לֵיהּ לָא תַנִּייָתָהּ כֵּן אֶלָּא פֵּירוֹת עַל הַמָּעוֹת. הָא מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא קָֽדְשׁוּ. וְהָתַנִּינָן אֵין מִקְדָּשׁ יִרְקָבוּ. תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ וְחָרֵב הַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
R. Zebida étant assis enseigna à son fils ce qui suit: si de nos jours (où il n’y a plus de Temple sacerdotal à Jérusalem) on veut échanger de l’argent de 2e dîme contre des fruits, l’argent restera sacré ainsi que les fruits (qu’il faudra laisser pourrir, sans emploi, à titre d’amende des rabbins). Tel est l’avis de Shammaï; selon Hillel, l’argent reste sacré comme il l’était auparavant, mais les fruits ne le deviennent pas. Comme R. Krispa en passant écoutait ce que R. Zebid enseignait, il lui dit: On a seulement enseigné que Shammaï déclare sacrés les fruits de 2e dîme échangés de nos jours contre de l’argente profane; mais si c’est de l’argent sacré que l’on veut échanger contre des fruits, tous admettent que ces derniers ne peuvent plus de nos jours devenir sacrés. Mais n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna: ''s’il n’y a plus de sanctuaire, il faut les laisser pourrir''? Il s’agit là du cas où la consécration est antérieure à la destruction du Temple, laquelle est survenue avant l’échange.
Pnei Moshe non traduit
הרוצה לחלל מעות וכו'. תוספתא היא בפ''ג:
בין אילו ובין אילו קדשו. בין המעות בין הפירות משום דמספקא להו לב''ש אי אלים הקדושה בזמן הזה למיתפס פדיונו ואזלי בתרווייהו לחומרא:
ובה''א מעות כמות שהן. מעות מעשר שהמע''ש נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית ואינו נאכל אלא בפני הבית והפירות כמות שהן חולין דלא אלימי למיתפס פדיונם:
עבר ר' קריספא. ושמע לר' זבידא להא דמתני לבריה וא''ל לא תניתה כן אלא פירות על המעות שאם חילל פירות מע''ש עצמו על המעות בזמן הזה בהא הוא דפליגי אבל מעות שחילל עליהן המעשר שני ומחללן על הפירות בזה דברי הכל לא קדשו הפירות דלא אלים כל כך קדושת מעות מעשר בזמן הזה:
והתנינן אין מקדש ירקבו. אלמא דקדשו הפירות שנלקחו במעות מעשר בזמן הזה אלא משום שאינן נאכלין בזמן שאין מקדש ירקבו:
תיפתר. דהמתני' איירי בשהקדישן בשעת המקדש וחרב המקדש כלו' בשעת המקדש לקחן וכבר חלה עליהן קדושתן:
תַּנֵּי בֶּן בֵּיבַי וְנָתַתָּ אֶת הַכֶּסֶף בְּרִיחוּק מָקוֹם אַתָּה פוֹדֶהוּ. בְּקִירוּב מָקוֹם אֵין אַתְּ פוֹדֶהוּ. וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּקִירוּב מָקוֹם אַתָּה מְחַלְלוֹ וְאֵי אַתְּ מְחַלְלוֹ בְּרִיחוּק מָקוֹם.
Traduction
Ben-Bivi a enseigné: comme il est écrit (ibid. 25): tu remettras l’argent, cela indique que l’on peut racheter ce qui est éloigné, non ce qui est proche; et, en vertu des mêmes termes répétés à l’égard de celui qui se trouve à Jérusalem (ib. 26), on sait que l’on peut échanger de l’argent pour des objets à manger sur place, mais non pour ce qui est au loin.
Pnei Moshe non traduit
תני כן ביבי. הכי תני רב ביבי חדא ברייתא דדריש מקרא דבריחוק אין מחללין מעות מעשר על פירות:
ונתת את הכסף. לא כתיבא הכי אלא ונתת בכסף צ''ל והאי קרא מישתעי בפדיון מעשר שני עצמו ולמדנו דבריחוק מקום אתה פודהו להמעשר כדכתיב כי ירחק ממך המקום וגו' ונתת בכסף וגו' והלכת אל המקום וגו' אבל לא בקירוב מקום שאין פודין מעשר שני טהור בירושלים:
ונתת הכסף. קרא דבתרי' דבקירוב מקום משתעי ובמעות המעשר ולמדנו שהכסף הוא מעלה ומחללו שם כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' אבל אי אתה מחללו להכסף מעשר בריחוק מקום:
Ma'asser Cheni
Daf 8a
משנה: מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִייָה לְסִיכָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶּׁדַּרְכּוֹ לוֹכַל וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחוֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁמֶן מְפוּטָּם אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. נָתַן בְּתוֹכוֹ דְּבַשׁ וְתַבְלִין וְהִשְׁבִּיחוּ הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקֵּפַלּוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהִשְׁבִּיחוּ הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. עִיסָה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֲפָייָהּ וְהִשְׁבִּיחָה הַשְּׁבָח לַשֵּׁינִי. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁשְּׁבָחוֹ נִיכָּר הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְכָל שֶׁאֵין שְׁבָחוֹ נִיכָּר הַשְּׁבָח לַשֵּׁינִי.
Traduction
La dîme doit servir à manger, à boire, ou à s’enduire le corps: à manger ce qu’il est d’usage de manger et à se frotter avec ce qui y sert d’ordinaire. Ainsi, on ne se frottera pas avec du vin ou du vinaigre, mais avec de l’huile. On ne doit pas aromatiser de l’huile de 2e dîme (l’épice en absorbant une part, on en perd un peu), et pour le montant de la 2e dîme on ne peut pas acheter l’huile parfumée, mais on peut aromatiser le vin (oinomelon). Si dans du vin de 2e dîme (hors Jérusalem) il est tombé du miel ou des épices, ce qui l’améliore, on tient compte de la valeur de l’amélioration dans le prix de l’échange. De même, si des poissons ont été cuits avec des porreaux (cefalwdh'', porrus capitalus) de 2e dîme, et qu’ils se sont améliorés, on tient compte de l’amélioration dans le prix de l’échange. Si une pâte de 2e dîme est cuite et vaut plus, tout l’avantage acquis devient de la 2e dîme (l’échange sera égal à tout). Voici la règle: lorsque l’augmentation est visible, la supériorité du prix d’échange sera proportionnelle (partielle); mais lorsque l’amélioration est interne, on donnera l’équivalent du prix total.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעשר שניניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה. דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך ושתיה בכלל אכילה וסיכה כשתיה כדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
לאכול דבר שדרכו לאכול. ואין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כגון פת שעיפשה או התבשיל שנפסד וכיוצא בו וכן דבר שדרכו לאכול כשהוא חי אוכל אותו חי ואם מבושל מבושל ואין משנין אותו וכן בשתיה:
אין מפטמין שמן של מעשר שני. אין עושין אותו מפוטם בעיקרי בשמים מפני שמשנה את טעמו ומוציאו מכלל אכילה וכן אין לוקחין בדמיו שמן מפוטם מהאי טעמא:
אבל מפטם הוא את היין. שעושין אותו אנומלין כדתני גבי תרומה בריש פרק י''א דתרומות שמערבין יין ודבש ופלפלין ונקרא אנומלין:
נתן בתוכו דבש ותבלין. ובנוסחת המשנה נפל לתוכו והיינו הך. שנפל לתוך היין של מעשר שיש לו בירושלים דבש ותבלין של חולין והן של אחר ומחמת זה השביח היין השבח הוא לפי מעשר כיצד אם היה היין שוה שני זוזים והדבש יהתבלין שוין זוז והשביח בעצי חולין והשביחה כל השבח למעשר שני לפי שאין השבח ניכר בפת:
זה הכלל כל ששבחו ניכר. בגמרא פליגי בה בפירושא דהאי מילתא והמסקנא כך הוא דכל שהותיר במדה אז אם השבח ניכר הוא השבח לפי חשבון ואם לא הותיר במדה אפילו שבחו ניכר השבח לשני בלבד יכל שאין שבחו ניכר אפילו הותיר במדה השבח להשני בלבד:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל נִקְנֶה הַמִּקַּח. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כִּיפּוּרָה. אָמַר רִבִּי הִילָא מִן מַה דְתַנִּינָן יֹאכַל כְּנֶגְדָּן הָדָא אָֽמְרָה קָֽדְשׁוּ. 8a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִכֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ נִקְנֶה הַמִּקַּח מִכָּן וְאֵילַךְ מִקַּח אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַקְדִּישׁוֹ. שֶׁהוּא סָבוּר לוֹמַר שֶׁמָּא קִידְּשׁוּ וְלֹא קִידְּשׁוּ.
Traduction
Quant aux acquisitions interdites par la Mishna, en cas de fait accompli l’achat est pourtant valable, selon R. Yossé au nom de Samuel. Selon R. Yossé b. Hanina, c’est lorsque le rachat a eu lieu (et que, par suite, la consommation a été effectuée). R. Ila dit: puisque la Mishna prescrit de manger l’équivalent à Jérusalem, cela prouve que la consécration a été effective (sans quoi, on prescrirait de restituer le montant). R. Yossé dit: dès que l’on a tiré à soi les fruits de la 2e dîme, ils sont acquis; l’argent, remis ensuite constituerait un nouvel achat, sans effet (donc, la consécration par échange n’a pas lieu). Aussi, R. Judan dit: il faut recommencer la consécration des fruits directement; car on pourrait avoir supposé qu’ils sont sacrés, tandis qu’il ne le sont pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי בשם שמואל נקנה המקח. שאם לקח המקח קיים ולא קנסינן ליה להמוכר שיחזיר הדמים ומתני' דלעיל משני שמואל דהאי ש''ס דבדרך חילול מיירי כדקאמר בהלכה דלעיל:
ר' יוסי בן חנינה כיפירה. אסיפא קאי אין מביאין קיני זבין וכו' ואם הביא כיפרה אותה החטאת או שאר הקרבנות דקחשיב על בעליהן:
א''ר הילא. הכי שמעינן בהדיא מן מה דתנינן יאכל כנגדן ש''מ שקדשו הן ומכפרין על הבעלים דאי לא תימא הכי לא הי' צריך לאכול כנגדן דמכיון שלא קדשו א''כ לא הי' המקח כלום:
אמר ר' יוסי. כלומר דפליג דמזה אין ראיה דהמקח קיים מכיון שמשך אותן ליקח מדמי המעשר וא''כ צריך שיאכל כנגדן ומכאן ואילך כמקח אחר הוא ואיכא למימר דלא קדשו מכיון שאין באין אלא מן החולין. א''ר יודן וכו'. ר' יודן כר' יוסי ס''ל לענין דלא מוכחא ממתני' דקדשו ודאי והלכך צריך לחזור ולהקדישו לפי שהוא ספק שהוא סבור שקידשו ואפשר לא קידשו:
הדרן עלך מעשר שני אין מוכרין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source